מוסך מעוז מכונאות ושירותי רכב כללי בע''מ נ' מטעמי איכות תפן (1991) בע"מ

פסק דין

התביעה היא תביעה כספית לתשלום 11,955 ₪, אשר לטענת התובעת הנתבעת חייבת לה עבור מתן שירותי תיקונים לכלי רכב הנמצאים בבעלותה או בשימושה, וטופלו במוסכה של התובעת.

עפ"י כתב התביעה, שררו יחסי שירות בין התובעת לנתבעת במשך תקופה ארוכה, בה טיפלה התובעת בכלי הרכב של הנתבעת.

התובעת טענה בכתב התביעה כי, הנתבעת לא השלימה את תשלום חובה לתובעת בגין שירותים ותיקונים שניתנו לה בשנת 2009, ועפ"י כרטסת הנהלת החשבונות, אשר צורפה לכתב התביעה, החוב שהצטבר כאמור לעיל הוא 11,955 ₪.

בנוסף לכרטיס הנהלת חשבונות, צרפה התובעת לכתב התביעה צילומי חשבוניות אשר לטענתה לא שולמו. החשבוניות היו בגין מכוניות כדלקמן:

א.מכונית מסוג פיאט דוקאטו. מספר רישוי 41-238-58.

ב.מכונית מסוג יונדאי. מספר רישוי 96-376-56.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן ומחיקת כותרת.

טענתה העיקרית של הנתבעת בבקשת רשות להתגונן היא, כי התובעת התרשלה רשלנות קשה בביצוע אחד מהתיקונים ועל כן לא זו בלבד שאין היא זכאית לכל תשלום, אלא שהנתבעת ספגה נזקים והוצאות אשר עולים על סכום התביעה. בכך למעשה טענה הנתבעת טענת קיזוז.

התיקון הכושל המדובר הוא התקנת חלק טורבו במכונית היונדאי ביוני 2008, אשר לטענת הנתבעת כשל שכן כעבור חודשיים נאלצה להחליפו, ועשתה זאת במוסך אחר לו שילמה 4,000 ₪.

הנתבעת הפנתה לחוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974, ס' 3 ו- 4 וכן להוראות חוק המכר תשכ"ח-1968 ובמיוחד לס' 1,15,27 ו- 28 לחוק המכר.

בתאריך 14.4.11 הגיעו הצדדים להסכמה כי תינתן רשות להתגונן, בתנאי שהנתבעת תפקיד 4,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט או ערבות בנקאית. כב' הרשמת פומרנץ אישרה את ההסכמה והתביעה הועברה לדיון בסדר דין מהיר. הצדדים הגישו תצהירים והתיק נקבע להוכחות.

הצדדים הודיעו על הסכמתם כי פסק הדין יינתן עפ"י סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ב-1982.

ב"כ התובעת טען בדיון, כי לו סברה הנתבעת כי הטורבו שהותקן ע"י התובעת אינו תקין ולכן נאלצה להחליפו במוסך אחר ואף שילמה עבורו שם, הרי היה עליה לפנות קודם כל לתובעת, אשר טיפלה שנים רבות בכלי הרכב של הנתבעת. לו היתה עושה כן, היה ניתן להחליף את הטורבו ולתקן אותו ללא עלויות נוספות, שכן הדבר קרה עדיין בתקופת האחריות ספק על אותו חלק והתובעת יכלה לממש אחריות זו וכך לא היה נגרם נזק כספי, לא לתובעת ולא לנתבעת. התובעת איננה מסכימה, ללא בדיקתה, כי אכן הטורבו היה מקולקל היות ולאחר התיקון שנערך ב- 2008, נערכה בדיקה רצינית והרכב נסע כשורה.

ב"כ הנתבעת טען, כי חודשיים בלבד לאחר שהטורבו הוחלף או תוקן אצל התובעת, נאלצה הנתבעת עקב אי תקינותו להכניס אותו למוסך אחר. לו היתה הנתבעת יודעת שקיימת עדיין תקופת אחריות של התובעת על הטורבו בוודאי שהיתה דואגת להחזיר את הרכב אל התובעת.

ההסבר לכך הוא, כי כפי שהצהיר מר ליאור היימן מטעם הנתבעת, כי לנתבעת צי של 40 כלי רכב ורק לאחר התיקון התברר לנתבעת כי מדובר ברכב אשר תוקן קודם אצל התובעת.

ב"כ הנתבעת טען כי על פי ס' 8(ב) לחוק חוזה קבלנות תשל"ד-1974, המפנה לחוק המכר, קונה רשאי להודיע על אי התאמה, גם באיחור, כאשר עובדות אי ההתאמה נודעו לו רק בסמוך למתן ההודעה. כך היה במקרה זה. התובעת לא הגישה כל כתב תשובה ולא טענה שחוק המכר לא חל. ומכיוון שלא נטען, הרי החוק חל.

ב"כ הנתבעת הפנה לפסק דין של כב' השופט כנעאן, בת"א 6890-06, תומר נ' לירן קוריאט (פורסם בנבו), שם אמנם דובר על דירה אך שם בית המשפט הגיע למסקנה כי ראוי לחלק את האשם התורם, היות והקונה גילה מאוחר את אי ההתאמה. ב"כ הנתבעת הפנה לפסקי דין נוספים התומכים בטענותיו.

לטענתו, יש מקום להפעיל את ההיגיון המסחרי. ברי כי הנתבעת היתה מעדיפה לחזור אל התובעת, אשר מוסכה נמצא בכרמיאל, בשעה שהיא בעצמה נמצאת באזור תעשיה תפן במקום לפנות למוסך הנמצא בחיפה ולשלם יותר. יש לציין, כי הנתבעת נאלצה לשלם 9,000 ₪ לאחר שהוגשה תביעה נגדה ע"י המוסך.

ב"כ התובעת ציין כי מיד לאחר הגשת החשבוניות נשוא התביעה, הנתבעת ניתקה את יחסי העבודה שלה עם התובעת ואין לקבל את טענתה כי לא ידעה בזמן אמת שהטורבו שהותקן הוא מקולקל.